אגודת ילדי אעבלין (ע"ר) נ' מועצה מקומית אעבלין ואח'

החלטה

בפניי בקשה שנייה לתיקון כתב תביעה, על דרך הוספת שנת הלימודים תשס"ז, בגינה נטען כי לא הועבר לתובעת תקציב עבור 26 תלמידים (להלן: "הבקשה").

במסגרת בקשה זו טוענת התובעת כי במהלך הכנת התצהירים מטעמה, נמצאו מסמכים המעידים על כך כי לא הועבר לידיה תקציב בגין 26 תלמידים לשנת הלימודים תשס"ז וכי מסמכים אלה לא היו בפניה עת הוגשה התביעה המקורית. עוד מבוקש לצמצם את המחלוקת באשר לשנת תשס"ט, כך שלא התקבל תקציב בגין 8 תלמידים ולא בגין 15 תלמידים, כפי שנטען בכתב התביעה המקורי, וזאת לאחר שהומצאו מסמכים מאת הנתבעים המלמדים על כך. הבקשה נתמכה בתצהיר מנהלה של התובעת.

מאחר ועסקינן בהוספת רכיב כספי, בהתבסס על אותה עילה, מבקשת התובעת להתיר לה את התיקון המבוקש ולצרף את החיוב בגין התקציב שלא הועבר לשנת תשס"ז. לטענת המבקשת, מאחר ומדובר באותה עילה ובאותם צדדים, יש בכך כדי לייעל את ההליך השיפוטי ולחסוך הגשת תביעה נפרדת בגין שנת הלימודים תשס"ז.

מטעם הנתבעת 1 לא הוגשה תגובה לבקשה; בבקשה עצמה צוין כי הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה.

הנתבעת 2 ציינה בתגובתה כי אינה מתנגדת לתיקון המבוקש לאור גישתו הליבראלית של בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות, אך יחד עם זאת מבקשת לחייב את התובעת בהוצאות בגין התיקון המבוקש, זאת מאחר והתובעת כבר ביקשה את תיקון כתב התביעה לפני כשנה, כאשר בבקשה הקודמת, מיום 22.5.2012, ביקשה לתקן את השנים בגינן לא הועבר לה תקציב לטענתה מתשס"ז ותשע"א לשנים תשס"ט ותשע"א.

כעת, בשלב הגשת התצהירים מטעם הצדדים, התובעת מבקשת שוב להוסיף את שנת תשס"ז לתביעתה, זאת לאחר שביקשה להשמיטה ולאחר שהוגשו כתבי הגנה מתוקנים לאחר הבקשה הראשונה.

לטענת הנתבעת 2, על התובעת היה לפעול לאיסוף החומר המבסס את עילת תביעתה בטרם הגשת כתב תביעה ולא תוך כדי ניהול ההליך ומאחר וכבר הוגשו שני כתבי הגנה בתיק זה ותיקון כתב התביעה יאלצה להגיש כתב הגנה שלישי, מן הראוי לחייב את התובעת בהוצאות.

דיון והכרעה:

גישתו של בית המשפט ביחס לתיקון כתבי טענות הינה ליבראלית וכאשר התיקון המבוקש נדרש לצורך הכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת שבין בעלי הדין, כלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, יתיר בית המשפט את התיקון המבוקש, למעט במקרים חריגים (ראו: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 וכן יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 337-338).

בנוסף, בית המשפט בפניו מוגשת בקשת התיקון, שוקל את השלב בו מוגשת הבקשה, את מידת ההכרחיות של התיקון המבוקש, את הנזק אשר ייגרם לבעל הדין שכנגד והאם הבקשה הוגשה בתום לב (ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה, כרך א' (מהדורה 15, 2007) עמ' 509-516).

בענייננו, התובעת טענה כי המסמכים בדבר אי העברת תקציב לשנת הלימודים תשס"ז לא היו בידיה עובר להגשת התביעה המקורית וכי אלה נמצאו במסגרת הכנת התצהירים. עוד טענה התובעת כי בקשת התיקון הקודמת מטעמה הייתה לתיקון טכני בלבד של השנה.

התובעת טענה כי מאחר והמסמכים הדרושים לה להוכחת עילתה ביחס לשנת הלימודים תשס"ז לא היו בידיה עם פתיחת ההליך, סברה היא כי אין בידיה עילה בת הוכחה וכעת משנמצאו מסמכים שיש בהם כדי לבסס עילה ביחס לשנת תשס"ז, מן הראוי לאפשר לה זאת במסגרת ההליך דנן.

התובעת פירטה בבקשה את התוספות המבוקשות על ידה, כמו גם את צמצום המחלוקת ביחס לתקציב לשנת תשס"ט, ותמכה את בקשתה בתצהיר מנהלת התובעת לאימות טענותיה בדבר גילוי המסמכים ביחס לשנת תשס"ז לאחרונה.

בצד היעילות הדיונית והכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, יש ליתן משקל לעובדה שמוגשת בקשת תיקון שנייה מצד התובעת, כאשר ניתנה החלטה לפני מספר חודשים בדבר הגשת תצהירי עדויות ותיקון כתב התביעה פעם נוספת יאריך שוב את ההליך השיפוטי.

בבחינת מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי על מנת לייעל את ההליכים ולחסוך זמן שיפוטי יקר ומשאבים הן לבית המשפט והן לבעלי הדין, הנני רואה לנכון לאפשר תיקון כתב התביעה כמבוקש ובירור כל המחלוקות במסגרת ההליך דנן.

סוף דבר:

הבקשה מתקבלת, כאמור לעיל, וכתב התביעה המתוקן יצורף לתיק.

יחד עם זאת, הנני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות בסך של 1,500 ₪ לכל אחת מן הנתבעות. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית פיגורים כחוק.

הנתבעות יגישו כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים מהיום.